And again, I’m allmost sure you will not read this, so – I’m writing to you in Hebrew. You can ask someone to translate it, or you can use google translate – I’ve implemented it on the top of the page. (in second thought – google translation is terible… try to find a hebrew reader…)

so…. HAPPY 21 BIRTHTHAY LILACH (or LILY – the name you call yourself now…) 

שלום לילך, 

מה שלומך?

השנה, לצערי, לא היתה בינינו כל תקשורת, פרט לעובדה, שהבנת שהצלחתי למצוא את הפרופיל שלך באינסטגרם…. (בתור מי שאין לה שום נוכחות באינטרנט, כפי שטענת בפני לפני שנה וחצי, כששוחחנו את אותה שיחה בטלפון, במהלכה סירבת לשלוח לי תמונה עדכנית שלך, הרי שהסתבר לי שיש לך נוכחות מכובדת באינטרנט כבר כמה שנים… )

נדהמתי לראות כמה גדלת, גם מאיה ואלון מאוד התלהבו לראות תמונות שלך. ומאוד התעניינו איפה את ומה את עושה. שימח אותי לראות שאת מצליחה ושאת מטיילת הרבה בחו”ל ואפילו הרבה מאוד…. (למרות שבשיחה בינינו לפני שנה וחצי הצגת תמונה, נו, איך נאמר זאת בעדינות – קצת שונה… 🙂 ) 

לצערי, אם כי לא להפתעתי – כשגילית שאני “עוקב” אחרייך באינסטגרם – חסמת אותי. האמת שכשגיליתי את הפרופיל שלך, התלבטתי אם לשלוח לך הודעה פרטית. בדיעבד – אני מצטער שלא שלחתי, היות ובין כה וכה – בסופו של דבר חסמת אותי… 

חבל… פשוט השקפתי בשקט מהצד – סוג של הצצה מהצד על חלק מהחיים שלך שאת בעצמך החלטת שיכולים להיות פומביים. היית יכולה להיות יותר נדיבה ולתת לי להנות לפחות מהחלק הזה – להרגיש שבכל זאת אני יודע מה קורה איתך… 

אשמח אם תסירי את החסימה. כדי שגם מאיה ואלון (האחים שלך שהם כבר בני 11 ו- 8 ומצדם בהחלט רואים בך סוג של “אחות אובדת”) יוכלו לראות מדי פעם את אחותם הגדולה.

חוץ מזה – היה מעניין, מרגש וגם  קצת מוזר, לראות שאת נמצאת בהאג, בבית הספר הבינלאומי למשפט פלילי. אני לא יודע כמה התעמקת בנושא אמנת האג למניעת חטיפת ילדים, שרוסיה לא היתה חתומה עליה בזמנו – מה שאפשר את העובדה שתגדלי ברוסיה בלי אבא, ולא בארץ עם אבא אוהב ונוכח בחייך… (לדעתי, היום רוסיה כבר חתומה על האמנה)

אגב, עכשיו שאת נכנסת לעולם של ה”גדולים” עם כנסים בינלאומיים, במיוחד שאת זוכה בכל מיני תעודות הצטיינות… 🙂 יהיה לך קצת קשה למנוע מתמונות שלך להתפרסם באינטרנט… פשוט כי הכל מצולם ומייד עולה לרשת. 

ואם מדברים על תחום הלימודים שלך – באמת שעדיין לא ברור לי איך את עדיין לא מבינה איזה פשע ואיזה עוול גרמו לך אמא שלך וסבתא שלך (תקראי קצת מה אומר המשפט הבינלאומי על זכותו של ילד לקשר עם שני הוריו וגם אולי על זכותו של אב לקשר עם ילדיו…) בתור מישהי שמתמחה במשפט פלילי, את אמורה כבר לדעת לחקור ראיות ולרדת לחקר האמת… ויש אין סוף כאלה באינטרנט. כבר היית צריכה להבין מזמן את מהות העניין… (הייתי אומר שהרב הראשי של רוסיה שהינו אדם מאוד חכם ומנוסה, שמכיר את המקרה לעומקו, פגש בי כמה וכמה פעמים, שמע עלי מכמה וכמה מקורות, הוא עד אופי לא רע בכלל שיכול לספר לך על התרשמותו ממני, ולומר לך מה הוא חושב על הסיפורים ששמעת בקשר אלי מאמא ומסבתא שלך…)

במקום זאת, אני מניח שהפרוייקט המקצועי הראשון שאת מתכננת הוא ניסיון לבטל את צו ההסגרה הבינלאומי שקיים כנגד אמך, בגין מה שעשתה. (אגב, הצעתי בעינה עומדת – תגיעי לארץ, תפגשי איתי ועם בני משפחתך המורחבת. ואני אדאג לכתוב את המכתב שביקשת שאכתוב לפרקליטות) למרות שאם באמת היית מפעילה את חוש הצדק שלך ומבינה מה אמך עוללה – היית דורשת ממני בדיוק את ההיפך…

טוב, האמת שלא זה מה שתכננתי לכתוב לך. אבל את יודעת – ככה זה כשכותבים פעם בשנה.. יש לא מעט על הלב. תוסיפי לזה את העובדה שאני כותב תחת ההנחה שאת לא באמת תקראי את מה שאני כותב, אז אני מרשה לעצמי. 

האמת שגם היום באמת היה לי יום קשה ומעורר מחשבות במיוחד. בעצם, כל יום הולדת שלך, בנסיבות הקיימות, הוא מבחינת “יום לא קל” עבורי, אבל היום היה יום קשה במיוחד. בחור בן גילי, שהיה איתי בבית ספר יסודי ובהמשך גם שיחקנו יחד כדורסל באותה קבוצה עד גיל 18 (עד שהתגייסנו לצבא ואז נפרדו דרכינו), נפטר אתמול ממחלת ניוון שרירים, שפשות נחתה עליו לפני שנה וחצי, ככה פתאום בלי אזהרה מוקדמת, באמצע החיים… היום היתה ההלוויה והיה באמת קורע לב. הבת הקטנה שלו שלדעתי היא בערך בגילך, קראה מכתב הספד וקרעה לכולם את הלב… 

ארועים כאלה, הם ארועים מעוררים מחשבות…

תקשיבי לילך, החיים עוברים ואנשים מתעסקים כל היום בשטויות… תאמיני לי, הדבר הכי חשוב בחיים הוא המשפחה. אני ממש לא רוצה שתוותרי על אמא שלך וסבתא שלך למרות שהן עשו לך עוול נוראי. אבל את לא צריכה לוותר על אבא שלך ועל המשפחה שיש לך מהצד של אבא שלך ובראש וראשונה על האחים שלך. את בת 21, את בוגרת לחלוטין. את עצמאית. תשתחררי כבר מהכבלים המחשבתיים שחובקים את מחשבתך מאז גיל 4… תתחילי לחשוב באופן עצמאית גם בנושא שבו הכתיבו לך כל כך טוב ויסודי ושיכתבו את העובדות, כך שבסופו של דבר הפנמת את המחשבה הזו לכדי כך שאת חושבת שזה חלק ממך וחלק ממחשבתך העצמאית. ממש כמו מצב הפנוטי! תתעוררי לילך! תשתחררי מהכבלים! אוף, כמה שזה עצוב ומתסכל… 

גם השנה, כמו בכל שנה, אאחל לך בריאות ואושר. כל שאר הדברים, הם באמת שוליים. בריאות זה משהו שאנו זוכים בו “מלמעלה” (אך כמובן חשוב לשמור על אותו “משהו”). אושר תלוי הרבה יותר בנו, באיך שאנו מתנהלים בחיים, ואולי יותר באיך שאנו מסתכלים על החיים. יש לך את כל הנתונים להיות מאושרת – את חכמה, מוכשרת, יפה ומוצלחת מכל בחינה אפשרית. אבל, יש אני משוכנע שיש בך חלל שנובע מהחסר הזה שפערו בך אמך וסבתך בגיל 4… אני לא משלה את עצמי שניתן בשלב הזה להחזיר את המצב לקדמותו, אבל כן ניתן להקטין את החלל הזה ולעשות פעולות שיכולות להקטין את השפעתו על חייך. אבל הכדור נמצא אצלך. את זו שתחליט לאן הדברים הולכים….

אני מקווה שתגיעי בסוף להחלטה הנכונה ושתגיעי אליה לפני שיהיה מאוחר מדי… כי החיים עוברים וחולפים להם ויום שעובר – לא חוזר…

אנחנו כאן מחכים לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה ותצרי איתנו קשר. 

אין יום שאני לא מתגעגע ולא חושב עלייך ועל הבזבוז הנורא הזה…

אנחנו בימים של חשבון נפש. לפני יום כיפור. אז תעשי את חשבון הנפש ותביני מה נכון לך ולכולנו. חבל על כל יום של נתק. 

אז שתהיה לך שנה טובה והרבה הרבה מזל טוב ליום הולדתך ה- 21 תמשיכי להצליח ולצמוח. 

מתגעגע ואוהב,

אבא