happy birthday my lilach

i will write in hebrew. you will have to use google translator or a hebrew reader (not your mother if you want a real translation…)

לילך, ילדה שלי,
לא להאמין, אבל היום את כבר בת 15.
ילדה שלי שלא מבינה שיש לה אבא שבאמת אוהב אותה ומתגעגע אליה. אני כל כך מתגעגע לימים לפני שהתהפך העולם, כשהייתי הכי אבא בעולם בשבילך, כשהיית מחזיקה אותי חזק חזק ולא נותנת לי ללכת, גם כשאמא שלך היתה מושיטה אלייך ידיים.

האמת שככל שאת גדלה אני מקווה שאולי סוף סוף יגיע הזמן ותרצי / תוכלי להבין מה באמת קרה, איך לקחו ממני אותך ואותי ממך, כמה עשיתי, איך הפכתי את העולם בחיפושים אחרייך שהיית הכל בשבילי… כמה את עדיין חסרה לי, למרות שני האחים המדהימים שלך, אותם את עדיין לא מכירה – מאיה ואלון שכל כך דומים לך, שהחזירו לי את תפקידי כאבא. אלון ומאיה הם האושר הגדול של החיים שלי, אבל הם לא במקומך. מקומך כבת בכורה ואהובה ישמר לעד. מאיה אחותך בחוכמת הילדה שבה, יודעת שיש לה אחות גדולה ברוסיה ויודעת שהנושא כאוב עבורי. לעיתים היא שואלת אותי עלייך. אתמול, כששמעה בחדשות שבמוסקבה יורד גשם היא אמרה: אבא, אצל לילך עכשיו חורף… היא עדיין לא בגיל שאני יכול להסביר לה מה קרה. את עדיין לא מבינה מה באמת קרה, אז בטוח שילדה בת 5 לא תבין. יום יבוא והיא תהיה מספיק גדולה כדי שאוכל להסביר לה. אני מקווה שאת תהיי מסוגלת להבין לפני שהיא תגיע לגיל זה. אני מאוד מקווה שכמו שהיא רוצה להכיר אותך, גם את תרצי להכיר אותה ואת אחיך.

אני מקווה שתביני שלמרות שאני מתוסכל מהעובדה שאת לא מסוגלת לראות את האמת, שמונחת ממש מולך ולא מסוגלת להשתחרר מהשנאה שאמך וסבתך נטעו בך, ולהתנהג אל אבא שלך כמו בן אדם ולא באופן כל כך מביש כפי שקורה פעם בשבוע, אני לא מאשים אותך. אני כועס, אבל לא עלייך.

ברור לי שאת עברת שטיפת מוח ושהשתילו לך זכרונות, על דברים שלא היו ולא נבראו. קשה לי עם זה שאת עדיין לא מסוגלת לראות ולחשוב בעצמך, להפעיל הגיון, להקשיב לאנשים אובייקטיביים כמו הרב לזר, אנשי משרד החוץ ואפילו לנסות לדבר עם איגור או אינה עלי. תשאלי אותם איזה אבא הייתי.

תנסי יום אחד לאזור אומץ ולבקש לדבר עם בת זוגי הנוכחית ותשאלי אותה איזה אבא אני לאחים שלך. לא יותר טוב ממה שהייתי אבא שלך כשהיית בארץ. אני באמת חושב שמכל התפקידים שלי בחיים, את תפקידי כאבא אני ממלא הכי טוב, פשוט כי זה התפקיד אותו אני הכי אוהב…

כשאני שומע אותך מדברת אלי בצורה כל כך נוראה, יותר משזה פוגע בי, זה עושה אותי עצוב. עצוב בשבילך. אני רק חושב אילו דברים נוראים ספרו לך, אילו זכרונות נוראים נטעו בך, כדי שתהיי מסוגלת לדבר כך אל בן אדם, לא כל שכן אל אבא שלך. אני עצוב ומודאג, מהפצע הענקי שיש בנפשך ובליבך. הלוואי ונוכל למצוא יום אחד את התרופה לתרפא את הפצע הזה. הלוואי שהשנה תוכלי למצוא את הכוח והאומץ להסתכל לאמת בפנים.

אני תמיד אהיה כאן בשבילך. תמיד אוהב אותך. שום דבר לא ישנה זאת. יש לך משפחה כאן בישראל שמחכה יום יום שיקרה הנס.

שלך,
אבא

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *