עוד שנה חלפה. ואת כבר בת 17. עברו כבר 13 שנה וחודש מאז שנחטפת. (פעם הייתי סופר את הימים, עכשיו כשהמספר כל כך גדול, סופרים רק את השנים…)
17 שנה את כבר קיימת בעולם. מתוכם 13 שנה שאני כבר איני קיים בעולמך. אם כי את תמיד קיימת בעולמי ובמחשבותיי. 13 שנים בהם מחקו במוחך את המשמעות של המילה והמושג “אבא”. והחדירו במקומם זכרונות שווא, במקום כל הזכרונות שאם היית זוכרת רק חלק מהם, היו מחממים את ליבך וגורמים לך להתגעגע אלי, אבא שלך שלא מפסיק להתגעגע אלייך. אל הילדה שהיית, אל הילדה שאולי כבר אינך… או אולי מודחקת מתחת לשכבת הגנה נוקשה וצינית, שעדיין לא מסוגלת לצאת ולעמוד מול מי שמחק את זכרונותיה עד גיל 4 ולומר “אני זוכרת מה קרה באמת”…
אני מניח שברוסיה את כבר נחשבת לבוגרת. סיימת תיכון (אני מוכן להמר שסיימת בהצטיינות יתרה… 🙂 ), בטח תרשמי ללימודי משפטים (כמו שהערכתי ביום שנפגשנו בבית חב”ד לפני 4 וחצי שנים) למגינת ליבן של אמך וסבתך שבוודאי רוצות לראשות אותך ממשיכה את השושלת של לימודי הרפואה.
מעניין אם תוכלי באמת לעמוד על שלך מולן. מעניין אם רק בעניין שלי את נכנעת לדעתן או שגם בתחומים נוספים את נותנת להן לקבוע עבורך מה טוב לך.
אני מאמין שאת צריכה ללכת עם נטיית הלב שלך. רק אם תלכי עם נטיית הלב שלך תוכלי להיות מאושרת. תחיי את החיים שלך. בשבילך. לא בשביל אף אחד אחר. תתחשבי באחר, אבל אל תבטלי את מאווייך, ותשוקותיך המקצועיים בגלל לחצים מבחוץ.
אני עדיין מנסה להתקשר אלייך (למספר הטלפון של אמא שלך שעונה ומנתקת מייד) אם כי אני מודה שאני דיי מיואש ולא פעם אני אומר לעצמי “מה הטעם” ולא מתקשר. כמו שאת יודעת, אין לי כבר מנופי לחץ על אמא שלך בעניין זה – האנשים במשרד החוץ הרוסי שפגשו בי ברוסיה וקלטו את העניין שאת עדיין לא קלטת והבטיחו לדאוג שההסכם יקויים, התחלפו וכך אין לי ממש עם מי לדבר. תוסיפי לכך שגם בצד הישראלי התחלפו האנשים ותקבלי את התמונה כולה… (למרות שאם הייתי רוצה, הייתי יכול לתבוע אותה על הפרת ההסכם שנחתם תמורת שחרור הסבתא שלך, בו היא התחייבה שתתן לי לדבר איתך ולפגוש אותך). אני מודה שהתעייפתי… בגילך, אף אחד כבר לא יכול “לאלץ” אותך לפגוש אותי, אם את לא רוצה, אם כי כנראה ממשיכים להשפיע עלייך שלא לפגוש בי. אולי כבר לא צריכים… כי כפי שאמר לי בזמנו הרב בערל לזר – זה לא שאת אומרת עלי את מה שאמרו לך, את כבר הפנמת את האמירות הללו ועכשיו הן באות מתוכך. זו כבר את שחושבת את מה שסיפרו לך אמא שלך וסבתא שלך על אבא שלך…
חבל שאת לא מסוגלת להקשיב לשום אמירה עלי פרט לאילו של אמך וסבתך. אם היית באמת רוצה, היית יכולה להגיע בקלות לחקר האמת. כנראה שאת לא באמת רוצה. או לא מסוגלת… חבל… משפטן מוצלח חייב להיות מסוגל לרדת לחקר האמת. גם אם היא כואבת, גם אם היא לא נעימה…
מאיה אחותך מזכירה אותך לא פעם ומתעניינת מה קורה איתך. רוצה לנסוע לבקר אותך. מאוד רוצה 
להכיר אותך ולספר לך עלי. רוצה שתדעי איזה אבא אני באמת. היא כבר בת שבע וחצי. כל כך חכמה ונבונה. כל כך סקרנית. היא ציירה לך ציור לכבוד יום הולדתך, וגם לאלון נתנה דף שיצייר לך ציור ורשמה לך כמה מילים, גם על הציור שלו. סרקתי את התמונות עבורך והעלתי אותן כאן. אלון בן שלוש וחצי והוא עדיין לא בעניינים בסיפור שלך, אם כי מאיה מדי פעם מנסה להסביר לו, והוא לא ממש קולט את העניין. אולי בגלל שיש לו אחות מוחשית ולא ברור לו מה זאת אומרת שיש לו אחות שלא נמצאת כאן. למאיה לא היו אחים כשנסעתי לפגוש אותך לפני ארבע וחצי שנים ולכן אולי היה יותר קל להסביר לה. למרות שהוא שאל אותי לפני כמה ימים מי זו הילדה הזו שמצולמת איתי בתמונה על שומר המסך שלי…. (לאחר שהסברתי לו שזו לא מאיה, כשהיה בטוח שזו היא.)
את אחותם הגדולה של מאיה ואלון. אני חושב שאת מפסידה את החוויה של להיות אחות גדולה של שני ילדים מקסימים כל כך. היית מאוד אוהבת אותם. אני בטוח שהם היו מאוד אוהבים אותך. במיוחד מאיה שכל כך מצפה לפגוש בך…
העובדה שאת לא רוצה להיות בקשר איתי, לא אומר שאת לא יכולה להיות בקשר עם האחים שלך. אני מבטיח לך שאם תתקשרי ולא תרצי לדבר איתי, אלא רק לדבר עם מאיה ולקשקש עם אלון, אפילו רק כדי לשמוע את קולם. אני אתן לך לדבר איתם בלי לדבר איתך יותר מ”היי וביי”. באמת.
את רוצה לומר לי שלא מסקרן אותך לשמוע אותם? לראות אותם?… הם דומים לך.
טוב, זו היתה ההשתפכות השנתית שלי…. אין לי מושג אם ומתי בכלל תקראי את מה שאני כותב. ולכן אני כותב בעברית ולא מתאמץ יותר מדי לתרגם לרוסית או אפילו לכתוב באנגלית שאני בטוח שאת יודעת כבר יותר טוב ממני, למרות שניסית לעשות הצגה שאת לא מבינה כלום, לפני שנה, כשעדיין ענית לי לטלפון ושוחחת איתי “בחביבות”….
אז כמו בשנה שעברה, (לאחר שגם היום, כמו בכל שנה, התקשרתי ושמעתי את קולה של אמא שלך לפני שניתקה את הטלפון, לאחר שביקשתי לדבר איתך), אאחל לך הרבה בריאות ואושר עד 120 שנה לפחות. שתקבלי קצת אומץ להתמודד מול האמת. שתצליחי להגשים את חלומותייך, אבל שתדעי לחלום את החלומות הנכונים עבורך…
ושאולי בשנה הבאה, נוכל סוף סוף לחגוג לך כאן חגיגת יום הולדת עם כל המשפחה שהיא גם שלך ולא רק שלי… הדלת כאן תמיד פתוחה עבורך. ותמיד תהיה פתוחה…. מספר הטלפון שלי גם הוא לא השתנה ואדאג שגם לא ישתנה…
מתגעגע ואוהב אותך,
אבא