טעות אחת של שופט, ובתי נעלמה ללא שוב - האם האינטרנט יוכל לסייע?

עמותת הורות=שווה הכריזה על מבצע חיפושים באינטרנט ומבקשת את סיוע הציבור באיתור ילדה שנחטפה לארה"ב, באמצעות מכתב שרשרת אינטרנטי.

כשהגיע ירון רותם, גרוש, ואב לילדה בת 4 לבקר את בתו הוא לא מצא איש בבית. בתחנת המשטרה שם ניגש להתלונן - גילה החוקר כי לפי רישומי משטרת הגבולות גרושתו וילדתו עזבו לחו"ל מספר ימים קודם לכן.

האב ההמום רץ לבית המשפט לעניני משפחה. האם יתכן שהיתה תקלה בהפעלת צו עיכוב היציאה מהארץ שהוציאו שני ההורים יחד שנתיים קודם לכן כחלק מהסכם הגירושין? בדיקה קצרה העלתה, שארבעה שבועות לפני כן, פנתה הגרושה - אשר מנהלת מאבק משפטי עיקש לניתוק בינו ובין ילדתו אל השופט גרמן ובקשה להתיר לה לצאת לחו"ל. השופט נעתר לבקשה - במעמד צד אחד, וללא בקשת תגובה מהאב הנדהם, וזאת בניגוד לתקנות סדר הדין ולכל נוהג שיפוטי. ההחלטה היתה קצרה וללא נימוקים: "כמבוקש!". לא ניתנו שום ערבויות להבטחת חזרת הילדה לארץ. השופט אפילו לא הורה להעביר את החלטתו לאב.

יצויין כי האם אפילו לא בקשה החלטה במעמד צד אחד! האב בקש בדחיפות מהשופט התורן, שאול שוחט, אשר זכה לאחרונה לציונים הגבוהים ביותר במשוב של לשכת עורכי הדין, לבטל את החלטתו של גרמן. השופט שוחט שפשף את עיניו שלוש פעמים למראה ההחלטה שניתנה באורח כה חד צדדי ובלתי תקין, אך משברחו הסוסים מהאורווה לא היה בידו לעשות דבר.

בינתיים חלף הזמן, והאם והילדה לא חזרו לארץ במועד שהבטיחו לשופט. חי ישראלי, יו"ר עמותת הורות=שווה העוסקת במאבק על זכות הילד לשני הורים, המליץ לאב להתחיל בתהליך היקר והמסובך להשבת ילדתו לארץ לפי אמנת האג והחוק להחזרת ילדים חטופים. "אנו רואים כל הזמן מקרים כאלו של הורים שמונעים על ידי נקמה ושנאה, שלא בוחלים בכל שיטה לנתק בין הילדים הורה האחר. אנו מגנים ופועלים כנגד תופעה זו, כמו גם התופעה הנוראה ההפוכה, של הורים המתנתקים מהילדים כנקמה בהורה האחר. " אומר ישראלי.

י.ר. שהעביר את כל רכושו לגרושתו, לווה מייד סכומי כסף גדולים, נסע בדחיפות לארה"ב, והחל במבצע חיפוש משלו שם. עמותת הורות=שווה מנסה לסייע מישראל, וגייסה חוקר פרטי המוכן לסייע לחקירה בהתנדבות. באתר העמותה באינטרנט מפורסמת תמונתה של הילדה, ובקשה לכל מי שיכול לסייע למצוא אותה. העמותה הפעילה את קשריה עם ארגונים בינלאומיים העוסקים בזכות הילד לשני הורים, והקריאה לחפש את הילדה תפורסם גם שם. בימים הקרובים יצא מכתב שרשרת אינטרנטי אשר יבקש מכל מי שיכול פרטים על הילדה החטופה.

עמותת הורות=שווה היא קבוצת הורים - נשים וגברים - שהתאגדה כעמותה (ללא כוונת רווח) במטרה לקדם שינוי חברתי וחקיקתי בתחום אחריות ההורים לילדיהם, והנחלת שוויון בין ההורים בחובותיהם ובזכויותיהם. במוקד תפיסת העולם של הורות=שווה נמצא העיקרון היסודי של טובת הילד, וזכותו לשני הורים גם אם אלו חיים בנפרד. בעמותת הורות=שווה חברים בעלי מקצועות חופשיים, משפטנים, עובדים סוציאליים, מגשרים, אנשי אקדמיה וחינוך, אנשי היי-טק, עיתונאים, ועוד. אחד המאפיינים המייחדים את העמותה הוא שיתוף הפעולה בין נשים וגברים בנושא, שלכאורה מפלג את המגדרים. מעניין לציין כי בין התומכים בפעילותנו ובעמדותינו גם מגזרים שאינם קשורים ישירות לילדים במצבי גירושין, כמו קהילת המשפחות החד-הוריות, הקהילה ההומו-לסבית וגם הורים נשואים, אשר תפיסת הורות=שווה מדברת אליהם .

בעקבות מבצע החיפושים הגיעה לעמותה גם פנייתו של י.ז., אשר קובל מרה גם הוא על השופט גרמן. כותב י.ז.: קראתי את מה שקרה לאב שהפך להיות שכול ע"י הוד מעלתו כבוד השופט גרשון גרמן , השופט הנ"ל התעלל בי וגם באנשים רבים , הוא נרדם במהלך הדיונים ואח"כ מתעורר ונותן החלטה מוזרה ביותר, מושך את ההליכים ואינו מוכן לתת החלטות או נותן החלטות פזיזות וחסרי כל הגיון , כמובן הוגשו נגדו תלונות רבות ע"י המתדיינים , לי הוא בזבז לי 5 שנים יקרות מחיי בהמתנה למתן החלטה במזונות הסופיים שלחתי מכתבים להנהלת בתי המשפט, לנשיא ביהמ"ש העליון ולשר המשפטים ללא הועיל. הנושא גם הגיע לעיתונות. לאחר שיצא לחופשה ב- 9/2000 הוא הוחזר בחודש 4/2001 ע"מ לסיים את התיקים שהתחיל בהם וכך הדבר ממשיך . אולי יש כאן בעיה של מישהו שצריך לפרוש?

תאור המקרה מפי י.ר.

לפני כשלושה חודשים עזבה משפחתה של אחותה של גרושתי את הארץ. ביום שישי 27/7 באתי ב- 16:00 לקחת את הבת למשך 3 השעות (לפי הצו הקודם אותו מוכנה גרושתי לקיים). המתנתי כמעט שעה (היא מאחרת במכוון ודרך קבע בין רבע שעה לחצי שעה בכל פעם) שבמהלכן ניסיתי להשיג את גרושתי. היתה לי תחושה שמשהו שונה הפעם. ביום א' 29/7 , התוודו חששותי וקיבלתי אינפורמציה שגרושתי עזבה עם אמה והילדה את הארץ ב- 26/7 להולנד. היות ולילדה הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ עד הגיעה לבגרות, לא הבנתי איך יתכן הדבר.

כשהגעתי לביהמ"ש ופתחתי את התיק נדהמתי לראות שבתאריך 28/6 הגישה גרושתי בקשה לביטול זמני של עיכוב יציאה מן הארץ בנימוק שאחותה המתגוררת בארה"ב צריכה ללדת וזקוקה לעזרתה ושיש ברצונה להשתתף באזכרה של דני - בן אחותה שנהרג בתאונת דרכים נוראה לפני שנה כשהיה בן 6 (דני קבור בירושלים). היא הוסיפה גם שטובתה של הקטינה כי תמצא יחד עם אמה גם בעת הביקור בארה"ב כי היא רגילה אליה ואין כל דרך הולמת להשאירה בארץ ללא השגחת אמה - המבקשת.

הפניה לבית המשפט אפילו לא כללה בקשה להוצאת החלטה במעמד צד אחד. השופט גרמן, כנראה בלי להניד עפעף, חרץ גורלות במילה אחת: "כמבוקש".

השופט שלא היה מסוגל לקבל החלטה לאמץ המלצה של שתי עובדות סוציאליות ושל ד"ר לפסיכולוגיה בעניין פעוט כמו שינה פעם בשבועיים אצל האב, קיבל במעמד צד אחד, למרות שלא נתבקש לכך, החלטה שניתנה באופן שאין לו תקדים במשפט הישראלי.

החלטה זו פתחה לגרושתי את הפתח שמאפשר לה לנתק את הילדה ממני לצמיתות. פניתי והגשתי ערעור והתחננתי שיבטלו את הצו לאלתר כי גרושתי תמצא אצל אחותה במועד הלידה ולאחר מכן סביר להניח שתעלם, לפיכך יש לאתרה מיידית אצל אחותה ולהמציא צו מתאים לשלטונות ארה"ב לגרשה לישראל, שכן ע"פ אמנת האג הכל ברור ואין כל שאלה היכן צריכה הילדה להיות.

בית המשפט סרב לעשות כן (גרמן פשוט קשר לעצמו את הידיים מאחורי הגב וכל החלטה אחרת היתה בעצם הודאה בטעות שנעשתה.) למרות שלא לפרוטוקול שופטים שראו את ההחלטה של גרמן פשוט נדהמו.

המצב כרגע

ה- 30/8 חלף עבר לו ובתי כמובן שלא הוחזרה ארצה ע"י גרושתי ואמה. כרגע אני נמצא בארה"ב (הייתי באחת הטיסות שעוכבו בקנדה ביום הפיצוץ בארה"ב והגעתי באוטובוסים עד ניו יורק מסנט ג'והן שבקנדה). עזבתי הכל - עבודה, משפחה חברים, פשוט הכל. משטרת ישראל - מרחב ירקון שאמורה לטפל במקרה ומכירה היטב את הנפשות הפועלות, פשוט מתעלמת לחלוטין ומטפלת במקרה בדחיפות של גניבת רדיו טייפ מרכב. ענבל - הקצינה שאחראית על אלמ"ב כלל אינה עושה דבר וכך גם שאר הגורמים. היחידה שמטפלת בעניין היא מי שאמורה לטפל באמנת האג בארץ אשר הגישה בקשה לארה"ב, אולם זו הפרוצדורה המינהלית ולא הביצועית. יש דברים אותם יכולה המשטרה לעשות באופן מיידי, כמו מעקב אחר כרטיסי אשראי, חשבונות טלפון וכו. הזמן שעובר הופך את המידע ללא רלבנטי. אני עומד חסר אונים מול המערכת של אכיפת החוק במדינת ישראל אשר מצד אחד פתחה את הפתח לכך לבתי תגדל כיתומה מאב בארץ זרה עם אם שכשירותה מוטלת בספק. ומצד שני אינה מוכנה לעשות דבר פשוט כלום על מנת להגן על זכויותיה של בתי לחיים נורמלים במדינה שבה נולדה ואשר אמונה לשמור על זכויותיה (זאת עדיין מבלי להיכנס לזכויותי כאב, וכאזרח שמשלם מיסים שמממנים את המשכורות של עובדי המדינה - השופט והשוטרים שבפועל במקרה האמור פשוט מועלים בתפקידם) אני מוציא מכיסי עשרות אלפי דולרים (שאינם בנמצא ואשר את רובם לויתי, זאת לאחר שהשארתי לגרושתי הכל) והכל בגלל הטעות הרשלנית של שופט בית המשפט לענייני משפחה, כאשר המשטרה ממשיכה באותו קו של רשלנות פושעת. רקע מפי י.ר. גרושתי ומשפחתה (אם, סבתא, אחות גיס ואחיינית) עלו לארץ בשנת 90' נישאנו לפני כ- 6 שנים. התגרשנו לפני כשנתיים. יש לנו בת בשם לילך שתהיה בספטמבר בת 4 גרושתי אמרה בזמנו שבמידה ואני מתגרש ממנה, אני יכול לשכוח מהילדה ושמקסימום אני אראה אותה פעם בחודש (גרושתי היא תוצר של גירושין כאלו - היא מתעבת את אביה שנפרד מאמה כשהיא היתה בת 3 ). מלכתחילה היא נסתה להכפיש אותי בכל דרך. בתחילה טענה שאני לא מסוגל לטפל בילדה שהיתה אז בת שנה וחצי. יש לציין שאני הייתי זה שקם לטפל בה בלילה ("בכיף") למרות שהיא היתה בחופשת לידה ואני עבדתי. לאחר מכן, היא הוסיפה לזה שאני משתולל ומאיים (לא היה ולא נברא). בה בשעה שהיא אימה עלי ברצח ואף הכתה אותי בסיטואציות של טירוף מצידה לעיני הילדה ופעם אף לעיני השכנים. השלב הבא היה האשמות שווא כאילו אני אלים ומאיים, תוך נסיון לטפול עלי גם בעיות נפשיות. התרשמותן של העובדות הסוציאליות ממני ומהקשר של הילדה איתי היתה חיובית מאוד (יש אסמכתאות כתובות לכך). לכל אורך הדרך היא נסתה לצמצם את הסדרי הראיה כמה שניתן, בעוד שהעובדות הסוציאליות ופסיכיאטרית יחידת הסיוע התרשמו מכך, ואני מצטט, ש"היא לא רוצה שאתה תהיה האבא של הילדה". משום מה, לכל אורך הדרך, הלך השופט גרמן לקראתה למרות אין סוף חוות דעת והפרות צווים אין סופיות שהיא עשתה, וצמצם את ההסדרים "על מנת להרגיע את המצב", לאחר שהיא ואמה עשו סצינות בכי הסטריות. עליית מדרגה נוספת היתה לנסות לטפול עלי האשמה שאני מכה וצועק על הילדה. (מעולם לא צעקתי עליה וברור שלא הרמתי אפילו אצבע עליה) . נעשה אף תסקיר מסוגלות הורית ביוזמתי, לאחר שלאור התנהגותה המוזרה של גרושתי התחלתי לחשוש שאולי יש לה בעית מסוגלות ורציתי לערב גורמי מקצוע שיהיו בתמונה ויפקחו על כל מה שקורה. לכן גם הייתי מאוד מסוייג בעניין המשמורת. האמת שפחדתי ועדיין אני פוחד ממה שעלול לקרות אם ידחפו אותה לפינה והיא תחשוש שהיא מאבדת משמורת. לדעתי היא מסוגלת אף להתאבד עם הילדה. יש לציין שגרושתי מנסה ללא הרף להסית את הילדה ולהרעילה כנגדי אך ללא הצלחה. הילדה קשורה אלי מאוד ופיתחה שמיעה סלקטיבית. עד היום הילדה לא ישנה אצלי היות והמלצת העו"ס היתה שלאור המתיחות האדירה וה"אינתיפדה" הצפויה מצד מרינה במקרה של המלצה על שינה באופן מיידי, עדיף להרגיע את המצב ולכן הומלץ על שינה מגיל 3. בדיעבד לא כך היה וגרושתי ניסתה בכל כוחה לחבל בהסדרי הראיה ובקשר שלי עם הילדה. המלצות הפסיכולוגית שעשתה את המסוגלות ההורית כללו שינה והדיון שהיה אמור להתקיים בספטמבר 2000 ולאשר את ההמלצות הכוללות שינה נדחה שוב ושוב והתקיים בסופו של דבר רק במאי השנה. שוב, השופט גרמן לא קיבל החלטה אלא שלח אותנו לחוות דעת יחידת הסיוע שכתבו חוות דעת מאוד קיצונית כנגד גרושתי וזאת לאור התרשמותן מההתנגדות והאגרסיביות של גרושתי והמליצו שבעקבות זאת תמונה גם פקידת סעד לפי חוק הנוער שתפקח ותאכוף את הסדרי הראיה שהומלצו. למרות זאת עדיין מסרבת גרושתי לקיים את הסדרי הראיה החדשים. היא אף איימה עלי באמצעות שליח ברצח ובקשה להחליף את פקידת הסעד. למרות שלא נמצא כל דופי בפקידת הסעד הוחלט ללכת לקראתה כדי להרגיעה והחליפו סניף לפי בקשתה. גם כאן לא נראה שדעת גורמי המקצוע משתנה ועדיין התרשמות היא שגרושתי מנסה לעשות הכל כדי לחבל בקשר ושלי יש "קשר חם ואוהב" עם הבת.