תאור מקרה חטיפת לילך בת ה- 4 לחו"ל בעקבות רשלנות שיפוטית ומנהלית של שופט בית המשפט לענייני משפחה ברמת ג

Story as a Hebrew MS-WORD file

ב- 27/7/01 הגעתי לקחת את בתי מבית גרושתי והיא לא היתה שם. להפתעתי הרבה נודע לי, רק לאחר בירור במשטרת מרחב הירקון, אליהם פניתי לאחר שלא קיבלתי את בתי בהתאם להסדרי הראיה, כי הבת עזבה את הארץ עם גרושתי ואמה. לאחר עיון בתיק ביהמ"ש, נדהמתי לגלות כי ביום 4/7/01 אישר השופט גרמן לגרושתי, במעמד צד אחד, בקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה וזאת אף ללא שנתנה אפילו ערבות כלשהי להבטחת החזרת בתנו הקטינה ארצה. (קובלנה על השופט מוגשת בימים אלו למשרד המשפטים. כמו כן, זה עומד להיות המקרה הראשון בו תוגש תביעת רשלנות אישית נגד שופט בישראל)

עד כמה שידוע לי ולגורמים מקצועיים בתחום המשפט, שנדהמו למשמע המקרה, מדובר בהחלטה שניתנה באופן חסר תקדים, תוך רשלנות בלתי מוסברת. (ברור לכל שאם המצב היה הפוך ואני הייתי מבקש להוציא את בתי ליומיים, לא הייתי יכול לעשות כן ללא אישורה של גרושתי וללא הפקדת ערבות עצמית נכבדה, כולל הפקדת ערבויות של אחרים ו/או כספים. במקרה זה אף לא טרח השופט להודיע לי על ההחלטה)

ביום 30/7/01 הוגשה בקשה דחופה לביטול ההחלטה הנ"ל שנדונה בפני השופט התורן השופט שוחט. כב' השופט שוחט קבע כי היות והבת כבר יצאה מהארץ, יש להמתין לשובו של השופט גרמן, אשר נתן את ההחלטה המקורית בעניין זה.

בדיון שהתקיים ב- 12/8/01 סרב השופט גרמן לחזור בו, על אף שלא יכול היה להסביר איך ומדוע נפלה ההחלטה וכיצד זה נעשה הדבר ללא ידיעתי. לא עזרו כל תחנוני והסברי כי בית המשפט בעצם אפשר את חטיפת הבת וכי החלטתו היא בניגוד גמור לכל כללים מקצועיים ומשפטיים והינם בניגוד גמור לטובתה של הקטינה (פקידות הסעד עמדו נדהמות למשמע המקרה ופשוט לא הבינו איך לא נועצו בהן ואף הוסיפו שמעולם לא שמעו כדבר הזה) וכי יש להורות על השבת הבת מיידית לארץ.

ב- 30/8/01 שהיה התאריך שבו פג ביטול האיסור על פי החלטת השופט, כמובן שלא חזרה הבת ארצה ומעתה היה ברור כי הקטינה אכן נחטפה. לאחר שהבנתי כי איש לא יעזור להחזיר את בתי (מאחר ומשטרת ישראל הזניחה את המקרה) התחלתי לממן פעילויות לאיתורה ולהחזרתה על חשבוני.

ב- 9/9/01 התקיים דיון נוסף בפני השופט גרמן אשר בו נפסק כי אכן מדובר בחטיפה על פי אמנת האג.

עזבתי את עבודתי וטסתי לחו"ל על מנת לנסות אתרה. לאחר חודש וחצי לערך שבתי לארץ מאחר ולא הצלחתי לאתרה ולא יכולתי יותר לעמוד בהוצאות. הוצאתי כבר מעל 45,000 דולר ואני עומד בפני פשיטת רגל (חובותי מגיעים כבר ל- 90,000 ש"ח). מדינת ישראל אינה מממנת את הטיפול המשפטי ולא את החיפוש בחו"ל והגורמים בחו"ל עומדים להפסיק את עבודתם - המשמעות הישירה מכך תהיה ויתור על מציאתה והחזרתה של לילך.

עלי לציין, כי רק לאחר שהרעשתי עולמות בחלונות הגבוהים ביותר, מונה ב- 25/10/01 (3 חודשים לאחר העלמותה של בתי) צוות חקירה מיוחד, אשר חוקר ופועל בארץ, אך אינו יכול לפעול בחו"ל. למרות שהאינטרפול וכן גם המשטרה הפדרלית בארה"ב מעורבים ופועלים בעניין, הרי שאין תחליף לפעילות אינטנסיבית של אנשי מקצוע פרטיים (חוקרים, עו"ד ואחרים) אשר בפועל הם שעושים את העבודה ומקדמים את הפעילות בשטח.

עד שמדינת ישראל תכיר באופן רשמי במחוייבות ובצורך שלה לממן פעילות מסוג זה (באופן לא רשמי, כמעט כל הגורמים הרלבנטיים מבינים שיש מקום למימון הפעילות על ידי המדינה) יחלוף זמן רב ויקר, לכן הוחלט להקים את "התנועה להחזרת לילך לישראל" שתפעל בכל המישורים הנחוצים להחזרת לילך בשלום הביתה. (התנועה פועלת במסגרת עמותת "הורות שווה" שחרטה על דגלה את זכותו של ילד לשני הורים מעורבים ופעילים גם במקרה שהוריו גרושים (

בראש וראשונה, מדובר בתמיכה ציבורית הכוללת גיוס כספים והעלאת מודעות פעילה, כולל שיתוף פעיל של יהדות התפוצות, באמצעות שימוש בתקשורת המונים שימוש באינטרנט, מכתבי שרשרת ועוד.