שלום לילך,
אני לא יודע עד כמה באמת את זוכרת את בומר. אבל בומר היה הכלב האהוב שלך, אותו קיבלת ממני מתנה בגיל שנתיים. לעולם לא אשכח, כמה התרגשת כשנתתי לך להחזיק אותו כשהיה גור ואמרתי לך – “לילך זה הכלב שלך”. הוא היה גור. חצי לברדור, חצי גולדן רטריבר. מעולם לא ראיתי אותך כל כך מתרגשת. את החזקת את בומר כל כך חזק וכמעט מחצת אותו. הוא היה אז בן חודשיים – שלושה. את היית זו שבחרת לו את השם בומר. בעצם קראת לו בומי ולא בומר, רק כשכעסת עליו קראת לו בומר. בומר מצידו אהב אותך וכשגדל, וזה קרה מאוד מהר, מהר עד כדי כך, שאת ממש לא הבנת איך זה שאת לא יכולה כבר להרים אותו על הידיים.
כעבור 3-4 חודשים, בומר היה כבר כמעט בגובה שלך. הוא היה קופץ על כולם, חוץ מאשר עלייך. לעיתים מרוב התרגשות, כשהיית באה לבקר אותו אצלי בחצר, הוא היה רץ וקופץ ואז כאילו נעצר באוויר, כדי לא להפיל אותך. את היית מכניסה לו בלי כל פחד אוכל ממש אל תוך הפה. אפילו לימונים ואנונה מהעץ ניסית להאכיל אותו והיית אומרת לו :בומי תאכל” והוא היה מתרוצץ סביבך. בשלב מסויים כשבומר היה נשכב על הדשא, את היית מתיישבת על גבו והוא היה מתרומם איתך ללא כל קושי וכשאני תומך בך שלא תפלי. הוא היה מסתובב איתך בחצר. אני הייתי אומר לך: “לילך, בומר הוא לא סוס” ואת היית עונה לי “בומר סוס, בומר סוס” וצוחקת. ובומר – בומר היה נהנה וסוחב אותך על גבו ממש בקלות. היינו מטיילים איתו לא פעם בפרדסים של המושב. עד שהכל קרה, כשאמא וסבתא שלך החליטו שאין לך צורך באבא. ולקחו אותך ממני. גם בומר, היה תקופה ארוכה עצוב וראו שאת חסרה לו. אני המשכתי לגדל אותו בתור “הכלב של לילך”, בתקוה שיום יבוא ואת תחזרי הביתה, לישראל ואז גם תוכלי לפגוש שוב את בומר.
גם מאיה, אחותך, יודעת שבומר הוא גם הכלב של לילך אחותה הגדולה שנמצאת ברוסיה.
לפני כמה שעות, בצהריים, בומר, הכלב שלך נפטר. הוא היה זקן במונחים של כלב (בתרגום לשנות אדם, הוא היה כבר בן 91) תם עידן בומר. אני לא יודע מה הידיעה הזו אומרת לך, האם יש לה כלל משמעות עבורך, מכיוון שלא ברור לי עד כמה את זוכרת את בומר הכלב שלך. מהפגישה לפני שנתיים וחצי ברוסיה ומהשיחות הנדירות שאני מצליח לנהל איתך, ברור לי שעברת “השתלת זיכרון” – מצד אחד, השתילו לך זכרונות על דברים שלא היו ולא נבראו, ומצד שני מחקו לך זכרונות משמעותיים. אז איני יודע מה הידיעה הזו אומרת לך, אבל ברור לי שאם היית זוכרת מה בומר היה עבורך, היה זה יום עצוב עבורך. כמו שזה עבורי.
צר לי, אבל זו ידיעה שאני חושב שאת צריכה לדעת. את כבר בת 15, בניגוד למאיה שהיא בת 5.5 ואין לי מושג איך אני אמור לבשר לה שבומר מת. הינה קישור לתמונה שלך עם בומר בו את מנסה לתת לו לאכול אנונה. בהמשך הדף ישנן כמה תמונות שלך עם בומר. בומר היה הכלב שלך. הוא היה כלב בעל אופי נהדר. אני כל השנים הרגשתי שאני מגדל אותו עבורך ויום יבוא ותחזרי וגם הוא ישמח. עדיין אני מקווה לראות אותך בישראל. בבית. אני מאמין שזה יקרה. אני מקווה שזה יקרה בקרוב. שיום אחד תצליחי להתגבר על השנאה שהחדירו בך. כשיום אחד יהיה לך את האומץ להיכנס לאינטרנט ולחקור מה באמת היה. כשיום אחד תקראי את מה שאני כותב לך כאן….
אוהב ומתגעגע,
אבא
lilach and boomer:
