HAPPY 26 BIRTHDAY LILACH

another year goes by… time doesn’t stops. 

last year you were 25 years old, and I couldn’t get myself to seat and write… last year it was too hard for me…

I have this feeling I am writing this words to myself… because  you don’t bother reading it… so it’s hard…

so again I will continue in Hebrew. you can translate it with google translate or learn Hebrew…

לילך, לא להאמין איך הזמן חולף… השנים חולפות, הזמן לא עומד מלכת והינה את כבר בת 26…

אז כמו תמיד – אני רוצה לאחל לך הרבה בריאות ואושר עד 120 שנה לפחות. שתדעי להנות מכל הטוב שיש לעולם להציע לך, שתדעי הרבה הצלחה וסיפוק בעשיה שלך. בעולם הציני של עורכי הדין שבו את פועלת אני מקווה שלא תאבדי את מצפונך ואף פעם אל תשכחי שבסופו של דבר מדובר בדיני נפשות ובחיים של אנשים. (מי כמוני יודע זאת…)

תשתדלי, עד כמה שאפשר, להיות בצד הנכון של המתרס – לייצג את הצד שאת מאמינה שהוא הצד הצודק ולאו דווקא את הצד שיותר משתלם לייצג… השכילי להקיף את עצמך בחברי אמת שמוציאים ממך את הטוב שבך, שמאתגרים את מחשבתך ומשמחים אותך. 

אני מבין שסיימת תואר שני ועד כמה שאני יודע – את חיה באנגליה וטוב שלא ברוסיה שהולכת ונהיית מדינה יותר ויותר רעה לתושביה ושכניה… יש לי אינדיקציות מסויימות ואני גם מעריך שהצלחת לבטל את צו ההסגרה הבינלאומי התלוי ועומד נגד אמא שלך בגין חטיפתך ויש לי תחושה שגם היא כבר אינה חיה ברוסיה. (לא נראה לי שזה מסובך מדי לעורכת דין בינלאומית לזכויות אדם, לבטל צו כזה לאחר למעלה מעשרים שנה…)

כואב לי שאין בך את הסקרנות המינימלית להכיר אותי ואת שני אחייך שמאוד מאוד רוצים להכיר אותך, במיוחד אחותך שנסתה ליצור איתך קשר באינסטגרם ונראה שחסמת אותה (אותי מן הסתם חסמת באופן מיידי, אבל אני כבר לא שואל מדוע, אני סתם עצוב על כך ולא מבין מדוע…). אין בך ולו טיפה סקרנות להכיר את אחותך? היא כבר ממש בוגרת (בת 16.5) ואני בטוח שתהיה לכן שפה משותפת. כדאי לך – היא חכמה, מקסימה, טובת לב, סקרנית ובוגרת והיא ממש ממש תשמח להכיר אותך. אני משוכנע שגם את תהיי מאוד שמחה אם תכירי אותה.

לאלון אחיך, תהיה במהלך השנה הקרובה – (בסוף ינואר) בר מצווה. אני בטוח שביקור שלך ואולי אף השתתפות שלך בבר המצווה שלו תהיה המתנה הכי משמחת שהוא יכול לקבל…

לילך, את לא מבינה כמה מהר החיים חולפים וכמה הם אנחנו זמניים בעולם הזה… כל כך חבל שאת נותנת לחיים לחלוף מבלי להכיר אותי – את אביך ואת שני אחייך.

ממש אתמול, טוביה, חבר יקר שלי, הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך והרואי במחלת הסרטן. הוא היה בן 62 במותו. טוביה הכיר אותך והכיר גם את המאמצים הבלתי פוסקים שלי לשמור איתך על קשר לאחר הגירושין שלי מאמא שלך והכיר את הקשיים שהערימה על שמירת הקשר איתך. (זכור לי גם שכשהייתי איתו ועם חבר נוסף בחופשת סקי בהרי הטרודוס בקפריסין, הוא היה עד לניסיונות שלי לדבר איתך בטלפון מחו”ל. נסיונות, שלא ממש זכו לשיתוף פעולה מאמא שלך…)

כל סיפור כזה, מזכיר לי כמה החיים שבריריים ואת העובדה שצריך לנצל כל יום ולחיות. פשוט לחיות ולהיות בקשר עם האנשים שאוהבים אותנו. שחשוב לומר לאנשים שאנחנו אוהבים – שאנחנו אוהבים אותם, כי אף פעם לא יודעים מה יהיה מחר…

אז אני מזכיר לך שאני אוהב אותך מאז הרגע שנולדת ולתמיד , ושאני מתגעגע אלייך כבר למעלה מ- 22 שנה… .

תזכרי שהדלת תמיד פתוחה עבורך – יש לך בית ומשפחה בישראל וושאני מוכן לפגוש אותך בכל זמן ובכל מקום. 

אבא