Hi Lilach, (I know you prefer Lilaya, but for me, at least until I will know you as a grown-up, you will remain Lilach…) another year gone bye, and you are 22 years old.

I can’t grasp the meaning of having such a grown up daughter… I wish you were here to help me understand the idea of it…

As always I wish you all the happiness and health in the world. and hope you will find in yourself the courage to stand in front of the facts of what really happened in your past.

so many things has happened this year – your sister, Maya, celebrated her bat-mitzva. 

We thought of  sending you an invitation, but it was clear to us that you would not arrive (and also, we didn’t know where to send it to), And I really didn’t want to create a false expectations, not for me and certainly not for Maya.

The last time I saw you, you were exactly the age of Maya.

It would have certainly being nice if you were here with us.

Alon is 8 years old and he is also grows from day to day. 

Ok. I know you have an excellent English and you are doing your second law degree in England. but for me it is a hart breaking mission to right this letter. a letter I am almost certain you will not read… so I will continue in Hebrew. easier and faster for me. you can use google translator, with its’ limits that can make strange mistakes…

טוב, לילך, אני מעדיף בעברית. יותר זורם ופחות להתעכב ולקרוא פעמיים את מה שאני כותב.

אז שוב, הרבה מזל טוב והרבה אושר ובריאות. קשה לי לתפוס כמה את כבר גדולה ועוד יותר קשה לי לתפוס, איך ילדה גדולה כמוך – בעצם כבר אישה מבוגרת חכמה ועצמאית כל כך, אינה מסוגלת להביא את עצמה לכדי התעניינות בדבר האמת על מה שקרה, ולכדי חקר האמת ביחס למה שסיפרו לה כל השנים, מי שגרמו לנתק הנוראי הזה בינך לבין אביך.

היית בהשתלמות משפטית בהאג, אבל לא טרחת להבין מהי אמנת האג להחזרת ילדים חטופים… כדאי שתעברי על האמנה, כדאי שתנסי לתעברי על פסק הדין של השופט ששפט את סבתא שלך ועל הפרוטוקולים של המשפט. כדאי שתעברי על הראיונות והכתבות שהיו אז. כמעט הכל נמצא באינטרנט. קחי את עצמך כלקוחה הראשונה של עצמך, כעורכת דין ומשפטנית חוקרת שמנסה לרדת לחקר האמת…

וכמו שאומרים לעיתים בחדשות “ובמעבר חד”… באמת שקרו הרבה דברים השנה. הבת מצווה של מאיה, יום הולדת 8 של אלון – שני אחייך שהיו מאוד שמחים אם היית נוכחת בחייהם ולו במעט.

אני חגגתי לפני כשבוע וחצי 55 – גם כן ילד גדול… אני בתהליכי הפסקת התכחשות למשקפיים… 🙂  לא מבין למה האותיות הולכות והופכות לפחות ברורות…. אז מדי פעם אני נשבר ומרכיב משקפיים בזמן שאני קורא. לשמחתי, אלו סימני הגיל היחידים שאני מרגיש. טוב, את הכאבים וחוסר התחושה החלקי ברגל שדפקתי בסקי, אני לא מחשיב. זה לא קשור לגיל, זה קשור לטמטום שנפגש בחוסר מזל… עברו כמעט 4 שנים וכנראה שהשנה אני חוזר ל”מקום הפשע” – לעשות שוב סקי באותו מקום, עם אותם חברים שהייתי איתם לפני 4 שנים כשריסקתי את הרגל. (נו, יש שהיו אומרים “אפרופו טמטום”… 🙂 )

גם במשפחה המורחבת – עמית, בן דודך, שגדול ממך בשנתיים – שלוש, ושהייתם לא רק בני דודים, אלא גם חברים ממש טובים, התחיל ללמוד הנדסת חשמל בטכניון בחיפה. אחיו הצעיר יותר – עמרי, השתחרר לא מזמן מהצבא ועדיין לא החליט מה הכיוון. 

יש לך עוד 4 אחיינים. עדי (שאמך מנעה ממני לקחת אותך לאירוע הברית שלו, למרות שנקבע על ידי בית המשפט שאני זכאי לקחת אותך ואת זכאית להיות נוכחת באירוע) שסיים תיכון וממתין לגיוס לצה”ל, וליאור, בן ה-  13 שאלון מאוד אוהב לשחק איתו פינג פונג. שניהם, יחד עם שני הגדולים, הם ילדיה של דודתך סמדר. וישנם גם רז, בתה הבכורה של דודתך אורית שגם כן מתגייסת בעוד מספר חודשים וערן, בנה הצעיר שחגג החודש 14.

אני מקווה שהסיבה שאת לומדת משפטים היא כי זה באמת מעניין אותך ולא מהסיבה של רצונך לפעול למען ביטול החלטות האינטרפול לגבי אמא שלך… 

טוב, דיי מדכא אותי לכתוב מכתב שאני כמעט משוכנע שלא תקראי (ואני גם נרדם על המקלדת….)

אז אני אפסיק כאן. אשמח שאם את במקרה קוראת את מה שאני כותב כאן, תודיעי לי איכשהו…

אז באמת, אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם ותזכרי – הדלת שלנו תמיד פתוחה בפנייך ואנו מצפים לך הרבה יותר מאשר לאליהו הנביא… 🙂 . הטלפון שלי לא השתנה כבר הרבה הרבה שנים והוא רשום באתר. יש לך את הפייסבוק שלי ואשמח אם לא תחסמי לי את האינסטגרם שלך. אני מבין שרק שם יש עדכונים, ודברים אקטואלים לגבייך. 

אז למרות השנים שחולפות, אוהב אותך מאז ולתמיד ולא מפסיק להתגעגע ולקוות שאחזור להיות אבא שלך אצלך בלב,  

אבא.