And once again your birthday has arrived, and once again I’m sitting at the end of the day, to wish you a happy birthday and share with you a few thoughts
writing to you here feels like digging into an open wound… like every year—a happy-sad day for me…
From what I understand, you are very successful professionally, and I hope life is smiling at you outside of work as well, and that you are happy in your life.
About two weeks ago I had a birthday too, and it turns out we aren’t getting any younger, even though I honestly don’t understand what my connection is to my age… 🙂
Well, enough English—as always—you can translate this using Google Translate, hopefully it won’t translate sentences too weirdly….

אז היום את כבר בת 29. עוד שנה נגמרת, עוד מספר מתחלף, והזמן ממשיך בשלו בלי לשאול שאלות ובלי לבקש רשות..

היום שמתי לב שהתחלתי לכתוב לך כאן בשנת 2011. באותה שנה בה נולד אלון – אחיך הקטן שאת לא מכירה. הקטן הזה הוא כבר בן 15, התחיל תיכון. אחותך מאיה, כבר בת 19 סיימה תיכון לפני שנה, הספיקה להיות מדריכת קיץ בארה”ב ומשרתת עכשיו בשירות לאומי. שניהם מאוד סקרנים לגבייך ואני יודע שהיו שמחים לפגוש אותך ולהכיר אותך.

אני מודה שאני כבר די עייף מכל הסיטואציה הזו שאני כותב כאן אחת לשנה וחופר בפצע העמוק הזה שיש לי בנשמה… אני עייף מהמרחק, עייף מהשנים האלו שבהן המילים נכתבות אל תוך חלל ריק, ואולי יותר מכל – עייף מהניסיון התמידי להבין איך זה שאת שאני זוכר אותך כילדה סקרנית עם חוש צדק מפותח ממש מגיל אפס, וכיום עוסקת בעריכת דין (בתחום של זכויות אדם, עד כמה שהבנתי), מוותרת על זכותך הבסיסית לקשר עם אבא שלך ועם שני האחים שלך. קשה לי להאמין שהסקרנות שלך לגבי חייך שלך והסרט הדי מטורף שאת השחקנית הראשית בו, אם כי שחקנית שהחיים בעצם משחקים בה, עדיין לא קראת את החלטתו של השופט עודד מודריק בעיניין החטיפה שלך או את התיקים בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן שהם אומנם חסויים, אבל לך יש את הזכות לפתוח אותם, ששופכים אור על 4 השנים הראשונות של חייך ועל השורשים לאותה טרגדיה משפחתית שלנו.

תוך כדי כתיבה אני שם לב שהגעת לגיל שבו, פחות או יותר, הייתי כשהתחתנתי עם אמא שלך.

קצת מוזר לי לחשוב עלייך כעל “אישה” מבחינתי את תמיד תשארי “ילדה”. אבל את אישה צעירה שכמו שזה נראה, כבר יש לה חיים שלמים ומלאים מבחינה מקצועית לפחות. אני מקווה שגם מבחינה אישית. את עושה את הבחירות שלך כאדם בוגר וחבל לי שכחלק מאותן בחירות את מוותרת על הבחירה לחדש את הקשר איתי… אני לא יודע אם את בזוגיות (חברים צוחקים ואומרים שפתאום יום אחד אגלה שאני כבר סבא…). אני יכול רק לקוות שאת מאושרת.

למרות שגם השנה העולם ממשיך להיות לא יציב, אנטישמי ונראה כאילו הוא באיזה שלב של פוטנציאל למלחמת עולם שלישית (ממש מקווה שאני טועה), אני מקווה שאת לא חווה את האנטישמיות שנראית במצב לא ממש מלבב באנגליה ואני מקווה שאת בטוחה ושומרת על עצמך.

אני ממשיך לכתוב לך כאן מדי שנה, למרות שאין לי מושג אם את קוראת את מה שאני כותב כאן, אולי כי זה מה שנשאר… אני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום, באיזשהו אופן, את קוראת את מה שאני כותב ושהמילים האלו יצליחו סוף סוף לשבור את הקרח, לגרום לך להרים טלפון וליצור קשר. זכרי שהזמן רץ ויום שעובר לא חוזר…

אני מאחל לך קודם כמו תמיד, הרבה בריאות, שמחה ואושר. שתבחרי את הבחירות הנכונות עבור עצמך, שתמיד תהיי מוקפת אנשים שאוהבים אותך ושיהיו לך חיים מלאים ומאושרים. ושאולי השנה סוף סוף תחליטי לעשות את הצעד ותצרי קשר. אני כאן מחכה לך תמיד בזרועות פתוחות.

אוהב אותך מאז ולתמיד,

אבא